זה לא התחיל ממטבח. זה התחיל מגעגוע.
געגוע לריח של סיר על הגז ביום שישי בצהריים.
געגוע לטעם של קציצות שמישהו הכין באהבה, במיוחד בשבילך. געגוע לפשטות הזו של אוכל אמיתי כזה שלא מגיע ממפעל, אלא מלב של בן אדם.

אז פתחנו סיר. ואז עוד אחד. ואז הגיעו שכנים, חברים, אנשים שעברו במקרה וביקשו "רק לטעום". וכמו בכל סיפור טוב, מהר מאוד הבנו: אנחנו לא לבד בגעגוע הזה.
ככה נולדה ברכה משולשת, לא כעסק, אלא כברכה. מקום קטן שבו כל סלט קצוץ ביד, כל תבשיל מתבשל כמו בבית, וכל לקוחה מקבלת חיוך לפני קופסה.
מאז גדלנו, עברנו למטבח מסחרי, שדרגנו, שיפרנו, למדנו. אבל דבר אחד לא השתנה התבלין הסודי שלנו: לב ענק, שמבשל כל יום מחדש את האוכל הכי קרוב שיש לאמא.